<h1>סמ"ק מצוריך סימן נ"ד</h1>
<h2>דף יב:</h2>
לקדש כהן דכתיב (ויקרא כ"א) וקדשתו ואמרו רבותינו (גיטין נ"ט) כגון לפתוח בקריאת התורה ולברך ראשון בברכת המזון וכיוצא בו וליטול מנה יפהא). [[ה"ג] ואם בא לחלוק כבוד לרבו יש להאריך [ע"כ]]ב). א) כגון במעשר עני או צדקה המתחלקת לעניים או חבירים מסובין בסעודה אבל מידי דשותפות לא דהא אמרינן בפרק מקום שנהגו (פסחים נ') דהנותן עינו בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם, עכ"ל בפרק הניזקין (גיטין נ"ט). ב) ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שהוא גדול ממנו הרשות בידו ואתמר עלה לא שנו אלא בסעודה אבל בבית הכנסת לא דאתי לאנצויי אמר רב מתנא הא דאמרת בבית הכנסת לא שנו אלא בשבתות ובימים טובים דשכיחי רבים אבל בשיני ובחמישי לא, ואומר רבינו תם דהני מילי לדידהו דבחול טרודי במלאכות ולא שכיחי רבים אבל לדידן כך שכיחי בשיני ובחמישי כמו ביום טוב, עכ"ל הניזקין, (גיטין נ"ט). איני והא רב הונא קר' בכהני שאני רב הונא דאפילו ר' אמי ור' אסי דכהני דחשיבי דארעא דישראל מיכף הוו כיפי ליה, עכ"ל התלמוד פרק הניזקין (שם). בשם ה"ר טוביה ז"ל, דהא דאמרינן וקדשתו גבי כהן לברך ראשון הני מילי לברכה המוציאה את הרבים אבל ברכה המוטלת על היחיד כגון מילה שמוטלת על האב או השמיטה דבר המוטל על היחיד, וז' ברכות מוטלות על החתן ומזה יש מחלוקת בצרפת י"א שחולקין כבוד לכהן שעל החתן מוטלות לכך צריך לברך שני ברכות לשני חתנים אם לא עשו המברך שליח, עכ"ל התו' בפ"ג דתענית. שאלו תלמידיו את ר' פרידא במה הארכת ימים — פ"ה באיזו זכות — וקאמר הרבה דברים כו' עד דאמר ולא ברכתי — פ"ה בסעודה — לפני כהן דאמר מר וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון ופריך למימרא דמעליותא היא והאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כל תלמיד חכם שמברך לפניו עם הארץ אותו תלמיד חכם חייב מיתה (משלי ח') כל משנאי אהבו מות — פ"ה לגורמים לבני אדם לשנאותי שהרואה תלמיד חכם שפל לפני עם הארץ אומר אין נחת רוח בתורה — כי קאמר איהו בשוים פי' כי קאמר רב פרידא ולא ברכתי בסעודה כו' שגדול זה כמו זה, עכ"ל פרק העיר במגילה (דף כ"ח).
